בכל הנוגע לשברים בצלעות, הגישה המקובלת עד כה היתה כי שברים בצלעות 1 ו-2 בצילום חזה קשורים לפגיעות משמעותיות בבית החזה ובעיקר לפגיעה בכלי הדם הגדולים. עם המגמה כיום לערוך יותר בדיקות טומוגרפיה ממוחשבת (CT), עולה השאלה האם שברים בצלעות, המאובחנים רק על סמך בדיקת CT ולא נראים בצילום החזה, טומנים בחובם את אותם הסיכונים.
עוד בעניין דומה
חוקרים מארה"ב ביקשו לבדוק מהו שיעורם של שברים בצלעות המאובחנים אך ורק בבדיקת CT ולא בצילומי החזה, לבחון מקרי אשפוזים ותמותה על רקע שברים בצלעות, ולהעריך את שיעורן של פגיעות בכלי הדם הגדולים בעקבות שברים בצלעות 1 ו-2. לצורך כך, ערכו החוקרים ניתוח שניוני לנתונים שנאספו באופן פרוספקטיבי במסגרת שני מחקרי עוקבה שבהם נכללו חולים מעל גיל 14 שהתקבלו לחדרי המיון בעקבות חבלות קהות של בית החזה (the National Emergency X-Radiography Utilization Study chest studies). שברים בצלעות הוגדרו בהתאם לתוצאות בדיקות ה-CT שנערכו לחולים.
נתונים סטטיסטיים: 2,071 חולים אובחנו עם שברים בצלעות (23.9%) מבין 8,661 חולים שעברו הן צילום חזה והן בדיקת CT. ב-1,368 (66.1%) מהמקרים נראו שברים בצלעות אך ורק בבדיקת ה-CT ולא בצילומי החזה. שיעורי אשפוז גבוהים יותר (88.7% לעומת 45.8%) ושיעורי תמותה גבוהים יותר (5.6% לעומת 2.7%) נמצאו בקרב חולים שאובחנו עם שברים בצלעות בהשוואה לחולים ללא שברים בצלעות.
לא נמצא הבדל מובהק סטטיסטית בשיעורי התמותה של חולים עם שברים בצלעות שנראו אך ורק בבדיקת CT בהשוואה לאלה שאצלם נראו השברים גם בצילומי החזה (4.8% לעומת 5.7%). שיעורי התמותה ושיעורן של פגיעות בכלי הדם הגדולים היו גבוהים משמעותית בקרב חולים עם שברים בצלעות 1 או 2 בהשוואה לחולים עם שברים בצלעות 3-12 (7.4% לעומת 4.1%, ו-2.8% לעומת 0.6%, בהתאמה). יחס הסיכויים (odds ratio) המחושב לפגיעה בכלי הדם הגדולים בעקבות שבר בצלע 1 או 2 היה 4.4 (95% CI 1.8-10.4).
סיכום: מתוצאות המחקר עולה כי במרבית המקרים (66%), שברים בצלעות נראו בבדיקת CT אך לא בצילומי חזה. חולים עם שברים בצלעות בעקבות חבלה קהה של בית החזה, ובעיקר אלה עם שברים בצלעות 1 ו-2, היו בסיכון גבוה משמעותית לאשפוז ולתמותה בהשוואה לחולים ללא שברים בצלעות.
מקור:
Murphy CE IV et al. Rib fracture diagnosis in the panscan era. Ann Emerg Med 2017 May 27; [e-pub].
עריכה: ד"ר טל בקרמן יוסקוביץ