זיהום בהליקובקטר פילורי קשור לאדנומה קולורקטלית ומקנה סיכון פי 1.3 עד 2.26. במחקר חדש שנערך ב-National Taiwan University Hospital בטייפי, טאיוואן, והתפרסם בכתב העת Clinical Infectious Diseases, ביקשו החוקרים להעריך את הקשר בין הליקובקטר פילורי לבין ההתקדמות של אדנומה קולו-רקטלית.
עוד בעניין דומה
במחקר קוהורט רטרוספקטיבי נכללו 615 מבוגרים ללא רקע של אדנומה קולו-רקטלית או סרטן בבייסליין אשר השתתפו בבדיקת סקר בריאותית תקופתית חוזרת, אשר כללה אנדוסקופיה גסטרו-אינטסטינאלית דו-כיוונית, בין יוני 2006 ליוני 2015. דגימה מביופסיית קיבה של על משתתף נבדקה להליקובקטר פילורי.
נתונים סטטיסטיים: במהלך תקופת המחקר, שיעורי ההיארעות של התקדמות אדנומה קולו-רקטלית במשתתפים עם זיהום הליקובקטר עיקש (קבוצת הזיהום) ומשתתפים אשר עברו ארדיקציה מוצלחת של הזיהום (קבוצת הארדיקציה) היו 160.52 ו-51.60 לפי 1,000 שנות-אדם, בהתאמה (p=0.0003).
לאחר תיקון לגורמים מבלבלים, קבוצת הזיהום הראתה סיכון גבוה לאדנומה קולו-רקטלית מאשר קבוצת הארדיקציה (יחס צולב 3.04, רווח סמך 95% של 1.899 עד 5.864). שיעור האדנומה הקולו-רקטלית בקרב מטופלים ללא זיהום הליקובקטר היה דומה לזו של קבוצת הארדיקציה (23.93% בהשוואה ל-20.12% ; p=0.328).
החוקרים מסכמים שזיהום עיקש בהליקובקטר פילורי קשור באופן מובהק להתפתחות בלתי-תלויה של אדנומה קולורקטלית. ייתכן שלהליקובקטר פילורי תפקיד פתופיזיולוגי בהתפתחות של אדנומה קולורקטלית ולכן אחר ארדיקציה מוצלחת של החיידק, שיעור האדנומה קולורקטלית עלול לרדת.
מקור: