מושתלי כליה 26.07.2020

השפעת מתן מעכב C1-Esterase למניעת דחיית שתל במושתלי כליה

מתן מעכב C1-Esterase למטופלים שקיבלו שתל כליה מהמת ונמצאים בסיכון לנזק איסכמי ותפקוד שתל מאוחר היה קשור בשיעור נמוך יותר של כשל שתל

השתלת כליה. אילוסטרציה

תפקוד דחוי של שתל (Delayed graft function) קשור לפגיעה באספקת הדם וזילוח חוזר לאחר מכן ויכולה להיות תלויה במערכת המשלים. דיווח קודם של חוקרים אלה ממחקר בהקצאה אקראית ובביקורת אינבו הראה ש–C1 Esterase Inhibitor היה קשור בתקופה קצרה יותר של תפקוד דחוי של השתל וערכי eGFR גבוהים יותר לאחר שנה. במחקר זה החוקרים מדווחים על תוצאים ארוכי טווח.

מחקר זה הוא ניתוח Post-Hoc של מחקר שלב 1/2, בהקצאה אקראית, עם קבוצת ביקורת בו השתתפו 70 מטופלים עם שתל כלייתי מהמת שהיו בסיכון לתפקוד שתל דחוי. הנבדקים הוקצו באקראי לקבל מעכב C1 Esterase במינון של 50 יחידות/ק"ג או אינבו (35 נבדקים בכל קבוצה) בזמן הניתוח ולאחר 24 שעות.

החוקרים בדקו את ההיארעות המצטברת כדי להשוות כשל שתל ותמותה במהלך תקופה של 3.5 שנים. שיפועי ערכי ה–eGFR השוו בעזרת ניתוח מידע מסוג Linear mixed effects.

שלושה מקרי תמותה אירעו בקרב מקבלי הטיפול בהשוואה לאפס בקבוצה שטופלה באינבו. שבעה מקרים של כשל שתל אירעו בקרב קבוצת האינבו לעומת מקרה אחד בקרב קבוצת הטיפול.

שיעור ההיארעות המצטבר של כשל כלייתי במשך תקופת המעקב (3.5 שנים) בקרב מקבלי הטיפול היה נמוך בהשוואה לקבוצה שקיבלה אינבו (p=0.03).

למרות שלא נרשמו הבדלי בשיפועי ה–eGFRי(p=0.12), נראתה ירידה בערך זה בקרב מקבלי האינבו (-4 מ"ל/דקה ל-1.73 מטר בריבוע בשנה [רווח בר-סמך 95%: -8 – -0.1]) לעומת קבוצת הטיפול שבה ערך זה נשמר יציב. לאחר 3.5 שנים, ערך ה-eGFR הממוצע עמד על 56 מ"ל/דקה ל-1.73 מטר בריבוע בקבוצת ההתערבות (42-70) לעומת 35 מ"ל/דקה ל-1.73 מטר בריבוע בקבוצת האינבו (21-48). ההבדל הממוצע עמד על 21 מ"ל/דקה ל-1.73 מר בריבוע.

מקור:

Huang E. et al (2019). CJASN December 2019, CJN.04840419;

נושאים קשורים:  מחקרים,  שתל כליה,  הקצאה אקראית,  קבוצת ביקורת,  אינבו,  תמותה
תגובות
 
האחריות הבלעדית לתוכנן של תגובות שיפורסמו על ידי משתמשי האתר, תחול על המפרסם ועליו בלבד. על המגיבים להימנע מלכלול בתגובות תוכן פוגעני או כל תוכן אחר, שיש בו משום פגיעה או הפרת זכויות של גורם כלשהו