על אף שכיחותן של הפרעות קוגניטיביות לאחר שבץ מוחי, ישנה אי ודאות בנוגע להתערבויות יעילות לשיפור התפקוד הקוגניטיבי במטופלים במצב זה. לצורך מחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת Stroke, החוקרים ערכו סקירה שיטתית ומטא-אנליזה לצורך הערכת יעילותן של התערבויות שיקומיות בנוגע למספר תחומים הקשורים לתפקוד הקוגניטיבי.
עוד בעניין דומה
החוקרים ערכו חיפוש על פני 5 מסדי נתונים, בתקופה החל מראשיתם ועד לאוגוסט 2019. בסקירה נכללו מחקרים מבוקרי אקראיות על התערבויות שיקומיות למטופלים הסובלים משבץ, כאשר נערכה השוואה בין התערבויות פעילות אחרות לבין טיפול שגרתי. תוצא המחקר שנבדק היה תפקוד קוגניטיבי בקרב אוכלוסיית מטופלים זו.
64 מחקרים מבוקרי אקראיות נכללו בסקירה (n = 4,005 משתתפים). בהשוואה לטיפול השגרתי, התערבויות מרובות מרכיבים שיפרו את התפקוד הקוגניטיבי הכללי (סטייה ממוצעת 1.56 [רווח בר-סמך של 95% 0.69-2.43]) ואת הזיכרון (סטייה ממוצעת מתוקננת 0.46 [רווח בר-סמך של 95% 0.27-0.72]).
התערבויות של פעילות גופנית שיפרו את ההזנחה (נגלקט) (סטייה ממוצעת 13.99 [רווח בר-סמך של 95% 12.67-15.32]) ואת היציבות (סטייה ממוצעת 2.97 [רווח בר-סמך של 95% 0.71-5.23]), בהשוואה לנבדקי ביקורת פעילים.
גירוי מוחי לא-פולשני השפיע גם כן על ההזנחה (סטייה ממוצעת 20.79 [רווח בר-סמך של 95% 14.53-27.04]) ועל המצב התפקודי (סטייה ממוצעת 14.02 [רווח בר-סמך של 95% 8.41-19.62]) בהשוואה לנבדקי ביקורת פעילים.
שיקום קוגניטיבי (סטייה ממוצעת 0.37 [רווח בר-סמך של 95% 0.94- עד 1.69]) והתערבויות מבוססות עיסוק (סטייה ממוצעת 0.45 [רווח בר-סמך של 95% 1.33- עד 2.23]) לא נמצאו כבעלי השפעה מובהקת על התפקוד הקוגניטיבי, בהשוואה לטיפול השגרתי המקובל.
החוקרים מסכמים כי ישנה עדות מסוימת התומכת בהתערבויות מרובות מרכיבים, התערבויות של פעילות גופנית וגירוי מוחי לא-פולשני בשיפור התפקוד הקוגניטיבי בקרב מטופלים שעברו שבץ מוחי. עם זאת, בשל העובדה שבקרב המחקרים היה סיכון בינוני עד גבוה להטיה ושוני בהתערבויות ובמדדי התוצא, יש צורך בהתייחסות זהירה לגבי ממצאי סקירה שיטתית ומטא-אנליזה זו.
מקור: