סוכרת ודמנציה 03.05.2023

מידת השליטה הגליקמית בחולי סוכרת והסיכון לדמנציה

במחקר נמצא כי הסיכון הגדול ביותר לדמנציה בקרב חולי סוכרת נמצא בקבוצת החולים שנמדדו להם ריכוזי HbA1c מצטברים של 9% או יותר

רמות המוגלובין מסוכרר בדם, סוכרת. אילוסטרציה

הקשר בין רמות השליטה הגליקמית לבין הסיכון לדמנציה בחולי סוכרת סוג 2 לא הוגדר עד כה, וזאת על אף החשיבות הטמונה במידע זה לצורך הגדרת היעדים הגליקמיים בעת הטיפול בחולי סוכרת.

במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת JAMA Neurology, מטרת החוקרים היתה לבחון את הקשר בין חשיפה מצטברת של ריכוז ההמוגלובין המסוכרר (HbA1c) בטווחים שונים לבין הסיכון לדמנציה. הקשר בין היעדים הגליקמיים הנוכחיים לסיכון לדמנציה הוערך בחולים מרקעים שונים של מין ומוצא אתני.

לצורך כך, החוקרים ערכו מחקר עוקבה בקרב חברים ב-Permanente Northern California בני 50 ומעלה שאובחנו עם סוכרת סוג 2. באנליזה לא נכללו חולים עם פחות משתי מדידות HbA1c במהלך תקופת המחקר, שאובחנו עם דמנציה בתחילת המחקר, או שהיו להם פחות משלוש שנות מעקב. המחקר נערך בין 1 בינואר 1996 ועד ל-30 בספטמבר 2015, ואנליזת הנתונים נערכה בין פברואר 2020 ועד ינואר 2023.

חשיפת המחקר הוגדרה כחשיפה מצטברת על פני זמן לספים מוגדרים של HbA1c. המשתתפים סווגו על סמך כל מדידה של ערך ה-HbA1c ולפי הקטגוריות הבאות: פחות מ-6%, בין 6% ועד פחות מ-7%, בין 7% ועד פחות מ-8%, בין 8% ועד פחות מ-9%, בין 9% ועד פחות מ-10%, וערך של 10% או יותר מההמוגלובין הכולל (על מנת להמיר את אחוז ההמוגלובין הכולל לשיעור ההמוגלובין הכולל יש להכפיל ב-0.01).

אבחנה של דמנציה נעשתה בעת ביקורים רפואיים במסגרת אשפוזית וחוץ-אשפוזית, והוגדרה על סמך המהדורה התשיעית של ה-International Classification of Diseases. החוקרים השתמשו במודלי רגרסיית הסיכונים של קוקס על מנת להעריך את הקשר בין חשיפה גליקמית מצטברת עם משתנה של זמן לבין דמנציה תוך תיקנון לגיל, מוצא אתני, המצב הבריאותי בבסיס המחקר ומספר מדידות ה-HbA1c.

במחקר השתתפו בסך הכל 253,211 מטופלים. הגיל הממוצע (סטיית תקן) של המשתתפים היה 61.5 (9.4) שנים, ו-53.1% היו גברים. משך המעקב הממוצע (סטיית תקן) היה 5.9 (4.5) שנים.

מתוצאות המחקר עולה כי במשתתפים אשר למעלה מ-50% ממדידות ה-HbA1c שלהם הראו ערך של בין 9% ועד פחות מ-10%, או עם ערכים של 10% או יותר, הסיכון לדמנציה היה גבוה יותר לעומת אלו אשר 50% או פחות מהמדידות שלהם עמדו בקטגוריות הללו (HbA1c של 9% ועד < 10%: יחס סיכונים מתוקנן 1.31 [רווח בר-סמך של 95% 1.15-1.51]; HbA1c≥10%: יחס סיכונים מתוקנן 1.74 [רווח בר-סמך של 95% 1.62-1.86]).

לעומת זאת, נמצא כי משתתפים אשר למעלה מ-50% ממדידות ה-HbA1c שלהם הראו ערכים נמוכים מ-6%, בין 6% ועד פחות מ-7%, או בין 7% ועד פחות מ-8% היו בסיכון נמוך יותר לדמנציה (HbA1c<6%: יחס סיכונים מתוקנן 0.92 [רווח בר-סמך של 95% 0.88-0.97]; HbA1c בין 6% ועד <7%: יחס סיכונים מתוקנן 0.79 [רווח בר-סמך של 95% 0.77-0.81]; HbA1c בין 7% ועד <8%: יחס סיכונים מתוקנן 0.93 [רווח בר-סמך של 95% 0.89-0.97]).

לסיכום, ממצאי החוקרים מצביעים על כך שהסיכון הגדול ביותר לדמנציה בקרב משתתפי המחקר נמצא בקבוצת החולים שנמדדו להם ריכוזי HbA1c מצטברים של 9% או יותר. החוקרים מציינים כי תוצאותיהם תומכות בגישה הקיימת כיום מבחינת שליטה גליקמית, של 'relaxed glycemic targets', בקרב מבוגרים עם סוכרת סוג 2.

נושאים קשורים:  דמנציה,  סוכרת סוג 2,  שליטה גליקמית,  המוגלובין מסוכרר,  מחקרים
מאמרים נוספים שיעניינו אותך
תגובות
 
האחריות הבלעדית לתוכנן של תגובות שיפורסמו על ידי משתמשי האתר, תחול על המפרסם ועליו בלבד. על המגיבים להימנע מלכלול בתגובות תוכן פוגעני או כל תוכן אחר, שיש בו משום פגיעה או הפרת זכויות של גורם כלשהו